יערה בת ה 17, בעלת קשיי למידה וקשב מגיל צעיר. היא אובחנה כשהיתה בכיתה ג', כאשר היא לא הצליחה להבין שום דבר בכיתה, ובבית היתה זקוקה ללווי צמוד של הורים ומורים פרטיים כדי להכין שיעורים. עכשיו היא לומדת בבית ספר אקסטרני ומתחילה ללמוד לראשונה בחייה. יחד עם זאת, היא עדיין מתקשה להתמקד לבדה כשהיא צריכה ללמוד ודוחה את הדברים שהיא צריכה לעשות – כפי שעשתה מאז כניסתה לבית ספר. הטלוויזיה נתפסת כדבר המעניין הראשון, הפייסבוק במקום השני והלימודים ממוקמים נמוך בהרבה בסדר העדיפויות.

מדוע למתבגר בעל הפרעת הקשב קשה יותר לנהל את עצמו?

החלק של המוח שהוא אחראי על עשיית הדברים "של מבוגרים", כמו תכנון, קבלת החלטות, קביעת סדרי עדיפויות, מעקב עצמי, שליטה באימפולסיביות והבנת התוצאות של המעשים, זהו החלק שמושפע מהפרעת הקשב. חסך ב"תפקודים ניהוליים" הינו הקושי בוויסות במערכות שתורמות להצלחה ביצירת אינטליגנציה רגשית והגעה להשגים עקביים.

המשמעות של להיות בוגר הינה ליטול אחריות, "לזרוק מים" על הפנטזיות ולהתחבר למציאות. אי אפשר לעשות את מה שבא- צריך לעשות את מה שצריך לעשות, ולמתבגר עם הפרעת הקשב קשה מאד להבין זאת, במיוחד כאשר זה הזמן בו הוא מעוניין לחגוג ועליו להתחיל לשתף פעולה יותר, ללמוד יותר וליטול אחריות על דברים שבעבר היו באחריות ההורים. להטיח במתבגר שהוא חייב להתמודד עם זה- לא יעזור.

למתבגרים/ות בעלי הפרעת קשב יש קושי מיוחד בגלל שהדחף לפרוץ גבולות, שקיים אצל רוב המתבגרים, מועצם.  החוסר רוגע הפנימי וחיפוש מתמיד לגירויים, מתנגש עם הציפיות של החברה להתנהגות אחראית: צריכים להתחיל לעבוד, לחשוב על הערך של כסף, ולשלוט ב"עכשיו" עבור עתיד לא ידוע. המוח של הADD  מחפש ספוק מייד, הנאות רגעיות, ולכן הם מתנגד לכללים ובקשות של עולם המבוגר. לפעמים ההורים מוותרים על דברים שמעולם לא חשבו לוותר עליהם רק בשביל שהמריבות יפסקו.

באימון הורים ומשפחה, אני שומעת דאגה שמצודקת:  "איך הילד הזה שמתקשה לנהל את עצמו ייקח אחריות על הכביש?" – שואלים ההורים, לכן זה הזמן להתחיל לחשוב על התפקיד של הורות עם מתבגר בעל הפרעת קשב כתפקיד מיוחד שבו ההורה אחראי על גידול וחינוך של אזרח אחראי. זו החלטה של ההורה- אם הוא מעוניין לשבת מהצד ולצפות בילד שלו בורח ממנו, או לנהל את המצב ולהתחיל לקבוע מטרות ולהציב גבולות באופן עקבי תוך שיתוף הילד בתהליך צמיחה .

באימון משפחה, הורים מגדירים את יעדיהם עבור המשפחה, וספציפית את התפקיד שלהם כאשר  המתבגר טרם למד לנהל את עצמו. המתבגר  קובע מטרות ,מיני" שהוא מעוניין לקדם. דרך תיאום ציפיות הדדי, כאשר ההורים והמתבגר הינם שותפים מלאים, הורים וילדיהם לומדים כיצד לזהות ולהבין את התופעות של לקויי למידה וקשב. הם לומדים לתקשר באמצעות כישורי אימון כגון שאלות פתוחות  הקשבה, ניסוח מטרות ובקשות, שיקוף ומסגור, נשיאה באחריות, סיעור מוחין, הגעה לשורה התחתונה, הוקרה והעצמה.

 להלן דוגמא ספציפית של כישור אימוני  - "סיעור מוחין" - שמשרת את המטרה של עיצוב שיתופיות עם הילד: ילד אומר "אני לא יודע מה לעשות, משעמם לי" כאשר ההורה שם גבול על "זמן מסך". אם ההורה נותן לו הצעות, הילד לא יקבל אותם כי הרעיון לא בא ממנו. המטרה של סיעור מוחין הינה לאפשר לילד לחשוב יחד עם ההורה על אופציות. עוד דוגמא: כאשר הילד הסתבך בבית הספר עם עוד ילד או עם המורה, הרצאה הורית הינה הדבר האחרון שהילד רוצה לשמוע. וחוץ מזה, הוא לא ילמד מזה. לכן, רצוי לערוך תשאול עם סיעור מוחין לגבי מה שקרה, לדוגמא:

הורה: איך אתה רואה את הארוע שקרה?

הילד יספר את הספור והתפיסה שלו...

הורה: מה גרם לך להסתבך?

הילד: אני לא  יודע...

הורה: בוא נחשוב עלך זה ביחד.. אני אציע ואז אתה תציע עד שנגיע למחשבות שאולי היו לך אז ונביןיותר טוב איך הגעת למה שקרה...

לאחר הסיעור מוחין, הורה: איך יכולת לפרש את המצב אחרת?

הילד: אני לא  יודע...

ההורה: בו נחשוב על אופציות אחרות, כדי שלא תחזור על אותה תגובה.

הילד וההורה מציעים רעיונות עד שיש הבנה חדשה מתוך תכנון תגובה וחשיבה פרו-אקטיבית.  

ליסה גרוסמן, פסיכולוגית חינוכית

, CPCC, MCIL, מדריכה מוסמכת

www.lisagrossman.com

 מהו אימון אישי לבעלי הפרעת קשב?

אימון אישי לאנשים בעלי הפרעת קשב (AD/HD) היא ברית מתוכננת (Strategic (Alliance בין מאמן למתאמן, שמטרתה לפתח כישורי חיים המאפשרים למתאמן להתמודד בהצלחה עם הקשיים בוויסות הקשב, הריכוז, והאימפולסיביות ו/או היפראקטיביות. אימון אישי ל-ADD וADHD – ADD Coaching - מתמקד בפיתוח ויישום מיומנויות הקשבה ומיקוד במטלות, ניהול הסחות, ארגון הסביבה, תקשורת בין אישית ווויסות רגשית.

כיצד פועל אימון אישי ל-ADD?

1.  האימון שומר על רמת גירוי מנטלי, ועוזר ללקוח להתמקד עד לסיום מטלות:

אנשים בעלי ADD מתקשים לדבוק במטרות. שותפות עם מאמן מספקת "מודעות משותפת", שמביאה להכרה הדדית בכל הנוגע למשימות. המאמן עובד עם המתאמן ליצור תוכנית מציאותית ומלווה אותו בתהליך העמידה בלוח זמנים. במסגרת אימון אישי מקצועי המאמן קובע פגישות מעקב טלפוניות בתדירות גבוהה, על מנת לעקוב אחרי הנשיאה באחריות של המתאמן. הקשר ההדוק בין המאמן והממתאמן גורם ל –"מתח חיובי" ומעלה את הערנות להשגת מטרות מוצהרות.

2.      אימון מסייע לווסת רגשות:
 למבוגרים בעלי הפרעת קשב ישנה תחושה כרונית של תת-הישגיות. לאורך שנים, הם הפנימו תוויות "חסר אחריות" "עצלן" ו"אגואיסט", עקב שנים של איחורים, אי הגעה לדדליינים, והתעלמות לא מכוונת מהתחחיבויות בעבודה ו/או בחיים האישיים.  כך נוצר עול רגשי, שלעיתים קרובות מוביל לשיתוק מוחלט. המאמן עוזר ללקוח בעל הפרעת הקשב לחפש דרכים מועילות להשתחרר מ,מחבלים פנימיים" האוחזים בו.    

3.  אימון מחזק את המוטיבציה:

מתאמנים בעלי ADD יודעים מה הם רוצים בדרך כלל, וגם יודעים כיצד הם צריכים להתנהל על מנת להשיג את המטרות. הם יכולים להיות אלופים ברישום בלוחות זמנים ובתכנון תזכורות. הבעייה מתעוררת בשלב הביצוע: אין מוטיבציה. הם מתעלמים מהצפצוף ועוסקים במשהו יותר מהנה מהמשימה שנקבעה. המאמן עוזר ללקוח ליצור את הקשר בין המשימה המיידית לבין ה,אגנדה הגדולה" שלו – הערכים, החזון והיעד הרגשי. המאמן פועל כ" "מזכיר הבכיר של המתאמן", מסייע בהפרדה בין עיקר ותפל, ובסינון הסחות דעת.

4.אימון משפר את תהליך הבקרה:

על מנת לתפקד באופן עצמאי, למנוע הסחות ולהיות ממוקדים, חשוב להיעזר במשוב (פידבק) בצורה הולמת.  אנשים בעלי ADD עלולים להיות "ממוקדים מדי" hyper-focused  ונתקעים בפעילות ספציפית אחת, ולבזבז זמן רב בפרטים הקטנים. המאמן עוזר ללקוח בעל ADD  להעריך באופן אובייקטיבי את התנהלותו ואת תוצאות מעשיו, כדי שיוכל להסיק את המסקנות הנדרשות. הוא מלמד כיצד ללמוד מטעויות וללכת הלאה בנחישות וביטחון.

מהם הכישורים העיקריים של מאמנים אישיים לבעלי הפרעת קשב?

1.      הכשרה מקצועית בתחום הפרעת קשב ולקויי למידה. הכשרה זו כוללת ידע לגבי המקור

     הנוירו-ביולוגי של ADD, מודלים ייחודיים לאימון ילדים, מבוגרים והורים, והתנסות

     באימון בעלי הפרעת קשב עם הדרכה אישית.     

2.      היכרות עם ספרות המקצועית ומחקרים עדכניים, השתתפות בסדנאות מקצועיים.

3.      מאגר כלים מעשיים בתחומים של  ארגון זמן , הרגלי למידה, מיומנויות תקשורת,

     מודלים פסיכולוגיים לשינוי קוגניטיבי והתנהגותי, לשיפור כישורי חיים ושינוי הרגלים.
4. רשת מקצועית להפניית לקוחות הכוללת פסיכיאטרים, נוירולולגים, פסיכולוגים, מטפלים

   הוליסטיים, מרפאות בעיסוק, קליאיות תקשורת, אבחון וכו'.

     5. התלהבות ואסרטיביות. המתאמן בעל הפרעת קשב מחפש מאמן שיכול להלהיב אותו, אך

        גם לדרוש ממנו יותר ממה שהוא היה דורש מעצמו. השילוב של תכונות אלו חיוני להצלחת

        האימון עם לקוחות בעלי קשיים באיזון בין הרצון העז להגיע להישגים לבין היכולת לבצע.     

ליסה גרוסמן, פסיכולוגית חינוכית

CPCC, SCAC(Senior Certified ADD Coach), MCIL

www.lisagrossman.com

 אני שואלת את עצמי מה לכתוב היום כשהכל נכתב, מדובר, נגיש, בתקופה זו של שפע ויצירה, של דיבורים וחויות של אור ומהות ואהבה וחופש. אז קראנו והבנו והרגשנו וטעמנו. תירגלנו וחוינו כמאמנים כמתאמנים וכאנשים. אז מה עכשיו? מה עוד? מה הנקודה שמבקשת להיאמר, מה הנקודה בתוכנו שמבקשת שניגע בה?

את הנקודה הזו אני רוצה לגלות כאן. איך מתוך כל מה שאני פוגשת, שומעת ורואה בחיי, בין אם מול אנשים, מול מצבים, מול המציאות, אני מתקרבת למהות שלי? איך אני לומדת משהו על עצמי? ובמילים אחרות: מה  הנקודה ששייכת לליבי ברגע הזה?

מה הופך את החיים שלנו לחיים של חופש, ולא חופש ממשהו או ממישהו, אלא חירות פנימית בלתי תלויה, חופשיה מהתניות כאלה ואחרות? כנראה שאין קיצורי דרך, לא כאן, לא בכדי להגיע לדבר היקר מכל. ועדיין הכל במרחק של מחשבה אחת.

אז דוקא עכשיו כשזה נראה כל כך נגיש, כששומעים את זה בכל הערוצים, יש תחושה שאנו מתקרבים ומתרחקים, עולים ויורדים, נוגעים ולא נוגעים.

אז מהו הדבר הזה שאם נתקרב אליו נוכל להיות בכל המקומות והמעברים, לעלות ולרדת להתקרב ולהתרחק ליפול ולקום, ולהישאר?

מהו הדבר הזה שיכול להימצא איתנו בכל המצבים? איך יוצרים אליו גישה? מה הופך את האור לקניין שלנו?

אז ערכים יש לנו, מטרות ויעדים יש, רצונות גם כן. ואנחנו מתאמנים ומתאמנים... ואם מגיעים אז יש תחושת רווחה רגעית וכבר היעד החדש בפתח. אין לזה סוף? ומהו בכל זאת הסוף בתוך האינסוף, מהם היחסים בין הידיעה לאי ידיעה? לאן אנו אמורים להגיע? יש מקום כזה בכלל?

שאלות שאלות....  ומהות אחת.

מהות נוכחת. נוכחת ועדה למצבי הנפש שלנו, לרגשות שלנו, למחשבות שלנו, לאמונות שלנו, לגוף שלנו, למי שאנחנו. עכשיו.

אדם, זמן, מקום. אנחנו לפעמים רוצים להיות בן אדם אחר, כלומר להיות יותר ממה שאנחנו, להשתפר, לתקן, להשתנות, ולפעמים אנו רוצים להיות בזמן אחר, מחר, עוד שנה, עוד גלגול, ולפעמים להיות במקום אחר, בבית אחר, בארץ אחרת, בחיים אחרים, עם מישהו אחר.

אז איך עם כל זה נגיע מתישהו לאנשהו? והאם בכלל יש זמן אחר, מקום אחר, אדם אחר? ומתי יסתיימו השאלות האלה?

הזמן הוא עכשיו. המקום הוא פה. והאדם הוא אני. אך האם באמת ובתמים אנו מרגישים וחיים את זה כל הזמן? ואם לא האם אנו יודעים או זוכרים לחזור לנקודת המוצא הזו?

ואם הכל כבר פה..  מה נעשה עם כל השאיפות וכל השאלות שלנו?

תמיד תישאר שאלה או לפחות סימן שאלה, אבל מהותית.

נחזור לשאלת הכותרת, איך לקשר את המצבים בחיי, את המפגשים, את מה שקורה לי עכשיו, לנקודה שבליבי? איך לפגוש את האור בחיי מתוך הכל ובתוכי ממש? איך העולם מדבר איתי דרך כל אדם, ודרך כל מצב? ולמה זה כל כך חשוב? מה רע בלהיות באורות כלליים, בנגיעה בנצנוצים ובכוכבים?

כי עד שזה לא עובר ממש דרכי זה לא באמת שלי.

לראות את האור שבכל דבר הוא מפגש בין עולמות. מפגש בתוך הזמן ומעל הזמן, בתוך המקום ומעל המקום, בתוך האני האנושי ומעל האני האנושי (שהוא האני האלוהי). מפגש עם הנקודה שבליבי ברגע הזה. מפגש שנותן משמעות וקיימות. והמפגש הזה מוליד מציאות חדשה. ממש.

זה מתחיל בנוכחות והיווכחות למה שיש. הבנה שאין אחר. שהכל מדבר אלי מתוך האחד בלבושים שונים, אנשים שונים, מצבים שונים. הכל בא להאיר לי משהו, לקרב אותי למהות שלי. פה נמצא הכל עבורי. בדיוק מה שנחוץ לי. הבירור הזה של איפה אני מונחת עכשיו הוא מקום בלב, שם נוצר המפגש. ויהי אור.

והאור הוא כבר לא איפשהו שם, הוא לא רגע שאנו מחכים לפגוש ברגעי השראה, או תלוי מישהו או משהו. הוא אור שנובע מעמקי ליבנו ועצמיותנו, מתוך הנוכחות ברגע, מתוך חווית החיים הישירה ללא כל מיסוך, אור שממלא אותנו ברווחה ועונג, אור שמתפשט ומאיר את המציאות בעיניים חדשות.

לנוכחות אין אף פעם מקום אחר, זמן אחר, אדם אחר. אם נקרא לה היא תמיד תשיב 'הנני'.

זה מזכיר לי כשהקב"ה שאל את האדם הראשון "איכה?", ובמקום לענות 'הנני' האדם התחיל לספר סיפורים... ולברוח... מאחריות, "האשה אשר נתת עמדי...", והאשה אמרה: "הנחש השיאני...". זהו, ברגע שאנו לא יודעים מי אנחנו ואיפה אנו מונחים, אנו מחוסרי מקום. עפים מגן עדן.

אז איך חוזרים? מודים שזזנו.

הזיהוי של המקום בו אני מונחת עכשיו הוא מפגש עם האור שבתוכי, מעבר לכל המסכים, ופה אין למעלה למטה, גבוה נמוך, האמת היא בכל מקום שאני נמצאת. נקודה.

פיתוח הצופה בתוכנו בתוך הדרך שבה אנו מהלכים, צופה שנוכח למי שאנחנו ברגע, ולנקודה ששייכת לליבנו בעת הזו ממש, מתוך ידיעת מהותנו ותכליתנו, מזכירה לנו כבר עכשיו שאנו קרובים. בצלם אלוהים.

ומתי בכלל היינו רחוקים?

עפרה חדד

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.